פסק-דין בתיק ע"א 11227/07

1.         לפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם, השופט ר' כרמל, מיום 12.8.07, שלא לדחות על הסף ערעור שהגיש המשיב (ע"א 11194/07) על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני, סגן נשיא), מיום 20.5.07, ב-ת"א 14491/06.

2.         בפסק דינו דחה בית משפט קמא תביעה שהגיש המשיב נגד המערערת בשל אי הגשת סיכומים. המשיב הגיש בבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בקשה זו מתבררת, וטרם ניתנה בה החלטה. כמו כן, הגיש המשיב ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 11194/07).

המערערת הגישה בקשה לדחייתו של הערעור על הסף בשל "הליך תלוי ועומד", היינו הבקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה בבית משפט קמא.

בקשתה של המערערת נדחתה בהחלטתו של כב' הרשם, מושא הערעור. בהחלטה זו נאמר, כי " העובדה שהוגשה בקשה לביטול פסק דין אין בה למנוע, במקביל, הגשת ערעור על אותו פסק דין, שכן אם תידחה בקשת הביטול, יחלוף המועד להגשת ערעור".

3.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדים בסיכומיהם בכתב, אני מחליטה לקבל את הערעור. להלן אבאר טעמי.

4.         המשיב הקדים והגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ולא נהג על פי הוראות תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). תקנה זו קובעת את המועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור על החלטה שניתנה במעמד צד אחד או בהעדר כתבי טענות, אשר הוגשה לגביה בקשת ביטול. על פי האמור בתקנה זו, המועד להגשת הערעור או הבקשה לרשות ערעור יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול. תקנה 398א באה לעולם כדי להסדיר את היחס שבין שני המסלולים אותם יכול לנקוט מי שניתנו נגדו פסק דין או החלטה במעמד צד אחד או בהיעדר כתבי טענות: הגשת בקשה לביטול פסק הדין או ההחלטה, וכן הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור, לפי הענין. על פי המצב המשפטי שקדם להתקנתה של תקנה 398א לתקנות, בעל דין שניתנה נגדו החלטה במעמד צד אחד היה חייב להשיג עליה תוך פרק הזמן שנקבע בתקנות (או לפחות לבקש הארכת המועד בתוך תקופת הערעור) לבל יחמיץ את המועד, אפילו נקט בהליך של בקשה לביטול אותה החלטה, שטרם הסתיים. מצב דברים זה יצר בלבול והכבדה הן על בעלי הדין והן על בתי המשפט (ראה: בש"א 356/89 שמעונה בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג(4) 22).

תקנה 398א לתקנות נועדה להסיר מכשלה זו ואיפשרה נקיטה בשני המסלולים הנ"ל בזה אחר זה (רע"א 296/96 ירושלביט סוכנות לביטוח בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 876). מהוראות תקנה 398א נובעת קביעה נוספת והיא, כי סדר ההליכים יהא, ראשית, הגשת בקשה לביטול ההחלטה, ורק אם מסלול זה לא יעלה יפה, כי אז יתחיל מירוץ הזמן להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור. קביעת סדר הנקיטה בהליכים באופן זה תורמת לא רק ליצירת ודאות באשר למצב המשפטי, אלא גם לייעול ההליך המשפטי ולמניעת הגשתם של מספר ההליכים, בו זמנית, בערכאות שונות.

5.         בענייננו, נהג המשיב על פי המצב המשפטי שקדם להתקנתה של תקנה 398א ונקט בשני ההליכים במקביל: הוא הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין מיום 20.5.07. בקשה זו עדיין מתבררת, וטרם ניתנה בה החלטה. כמו כן, הגיש המשיב ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 11194/07). המערערת טוענת, כאמור, כי יש לדחות ערעור זה. אני סבורה שהצדק עם המערערת במובן זה שהמדובר בערעור שהוגש טרם זמנו, ואולם דינו איננו דחיה, אלא מחיקה. הטעם לכך הוא, כי לנוכח הוראותיה של תקנה 398א לתקנות, כמובא לעיל, טרם קמה "העילה" להגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, שהרי טרם נאמרה "המילה האחרונה" בבקשה לביטול פסק הדין שהגיש המשיב וטרם החל להימנות המועד להגשת הערעור. היה והבקשה תתקבל, כי אז תתייתר הגשת הערעור. היה ותידחה, אז ורק אז, יתחיל להימנות המועד להגשת הערעור על פסק הדין.

אזכיר, כי דחיית הבקשה לביטול פסק הדין תשכלל לא רק את זכותו של המשיב לערער על פסק הדין, אלא תקים לו גם זכות להגיש בקשה לרשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול (על ההבדל בין הליכים אלה, ראה: ע"א (ירושלים) 5419/04 פרגוד נ' פרזות, החלטה מיום 20.1.05, מפי השופט מ' גל, והאסמכתאות המובאות שם).

הסדר דומה באשר לסדר הנקיטה בהליכים קבוע בהוראות תקנה 468 לתקנות, שעל פיה סמכות ערכאת הערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה קמה רק כאשר " סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה". כלומר, לא ניתן לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, אלא אם כן דחתה הערכאה הדיונית את הבקשה (ראה, למשל, ע"א 10477/06 מסלם נ' חברת בני רחל בע"מ, החלטה מיום 6.3.07).

6.         על יסוד כל האמור לעיל יש לקבוע, כי המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא מיום 20.5.07 טרם הגיע, ולכן יש למחוק את הערעור שהגיש המשיב על פסק דין זה (ע"א 11149/07).

התוצאה היא, כי הערעור מתקבל, וההחלטה שלא למחוק את הערעור העיקרי, מתבטלת. כפועל יוצא מכך, נמחק ע"א 11194/07.

המשיב ישלם למערערת את אגרת הערעור דנן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ה בחשון, תשס"ח (6 בנובמבר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.